החלטה בתיק ת"א 32261-03-13

מבוא:

לפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף, כנגד הנתבעים 1- 3 מחמת העדר עילה והעדר יריבות.

המדובר בתביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבעים 1-3 וכנגד מינהל מקרקעי ישראל שעניינה בהסכם מכר שנחתם ביום 2.8.91, בין התובעת לנתבעות הפורמאליות - הם מדגריית הר מירון (שותפות בפירוק) ומושבי הגליל- אגודה שיתופית חקלאית מרכזית של מושבי הגליל והגולן בע"מ (להלן: "הסכם המכר"). הנתבעת 1 הינה מפרקת של הנתבעות הפורמאליות, על פי מינוי של רשם האגודות השיתופיות. הנתבעים 2 ו-3 היו מפרקים של הנתבעות הפורמאליות בעת החתימה על הסכם המכר.

בין התובעת לנתבעות הפורמאליות נכרת הסכם מכר באמצעות הנתבעים, בהיותם מפרקים של הנתבעות הפורמאליות. לטענת התובעת, היא עמדה  בכל התחייבויותיה על פי הוראות הסכם המכר, וקיבלה לידיה את החזקה במקרקעין, לעומת זאת, הנתבעים 1-3 לא עשו די כדי להעביר את זכויותיהן של המשיבות הפורמאליות במקרקעין על שמה של התובעת, אצל הנתבע 4. לפיכך הנתבע 4 לא רשם את זכויותיה במקרקעין בהתאם להסכם המכר.

הנתבעים 1-3 מצידם, הגישו בקשה לסילוק התובענה על הסף מחמת העדר עילה והעדר יריבות. הנתבעים טענו בבקשה כי התובעת נקשרה בהסכם המכר, מתוך ידיעה והסכמה כי על הנתבעות הפורמאליות לא תוטל כל חבות או אחריות ביחס להעברת הזכויות על שם התובעת, כך על פי הסכם המכר.

דיון והכרעה:

המסגרת הנורמטיבית לדיון מצויה בתקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד 1984 (להלן: "תקנות סד"א"), הקובעת, בין היתר, כי במקום שבו הוכח בפני בית המשפט העדרה של עילת תביעה, אין מקום לניהולם של ההליכים עד תום ודין התביעה להימחק על הסף.

עם זאת, סילוק תביעה על הסף הינו החריג. במחקו תביעה מחמת חוסר עילה מחליט בית המשפט על גורל התביעה ללא שמיעת טענות לעצם העניין. לכן פסקו בתי המשפט, כי אמצעי חמור זה יש להפעיל בזהירות רבה ורק במקרים שבהם ברור כי התובע אינו יכול לזכות בסעד המבוקש על יסוד הטענות שבתביעתו, (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, תשס"ט-2009, עמ' 171).

בית המשפט העליון קבע במספר רב של פסקי דין כי לא מוטלת על תובע להוכיח את תביעתו בשלב המקדמי, ומספיק כי יימצא ולו סיכוי קטן , כי יוכל להוכיח את תביעתו, שאז שומה על בית המשפט ליתן לו יומו ולאפשר לו להביא ראיותיו (ראה: ע"א 788/76 ויטוריו חסון נ' פרברים  בע"מ, פ"ד לא(2) 667 וכן ע"א 3755/03 שמעון בן חמו נ' טנא נגה(שיווק) 1981 בע"מ (טרם פורסם)). אין זה במקרה שבפניי.

לאחר שעיינתי עיין היטב בכתב התביעה, בבקשה לסילוק על הסף ובתגובת התובעת על כל צרופותיהם, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה כנגד הנתבעים 1- 3 להימחק על הסף, מן הנימוקים שלהלן.

הסכם המכר אשר צורף לכתב התביעה וסומן כנספח א' מלמד באופן ברור על כך שלתובעת אין כל עילת תביעה כנגד הנתבעים 1- 3.

בעמוד הראשון להסכם עליו חתומה התובעת, הצהירה זו כדלקמן: "הקונה מצהיר כי בדק ומצא כי "למוכרים" אין כל זכויות חכירה רשומות במינהל מקרקעי ישראל על המבנה"

ובהמשך;

"והקונה מצהיר כי בדק את מצב זכויות רישום המקרקעין עובר לחתימתו על הסכם זה והוא מסכים לרכוש מאת המוכרים את המבנה והציוד במצבם הנוכחי"

(ההדגשות לעיל ולהלן שלי- נ"מ).

בסעיף 3 ב' להסכם המכר תחת הפרק "הצהרות/ התחייבויות הקונה" צוין כך: "הקונה יודע כי למוכר אין חוזה חכירה עם מינהל מקרקעי ישראל לגבי הנכס וכי יהיה עליו לפעול בעצמו ועל חשבונו כמיופה כח של הצדדים לקבלת זכויות החכירה" ובסעיף 3 ה' הודגש כי התובעת מתחייבת "לשאת בכל תשלום שידרוש מינהל מקרקעי ישראל בגין העברת הזכויות בנכס על שם הקונה לרבות תשלום דמי הסכמה למינהל ו/או חוב בגין דמי חכירה במידה וקיים חוב כזה".

מסעיפים אלה אנו למדים באופן שאינו משתמע לשני פנים כי לתובעת אין כל עילת תביעה כנגד הנתבעים 1- 3, הואיל וזו הסכימה לרכוש את הנכס ביודעה כי לנתבעות הפורמאליות אין כל זכויות חכירה רשומות במינהל מקרקעי ישראל ביחס לנכס.

התובעת מנסה, ללא הועיל, לתלות יהבה בסעיף 2 א'  ובסעיף 2 ד' להסכם אשר עוסקים בהתחייבות המוכרים. סעיף 2 א' להסכם המכר קובע כך: "המוכרים מתחייבים לעשות ככל הניתן לשם העברת המבנה והציוד לידי הקונה כשהוא נקי מכל חוב, שעבוד, משכנתא עיקול או זכות צד ג' ובכפוף לכך שהקונה ימלא את התחייבויותיו על-פי הסכם זה". וזו לשונו של סעיף 2 ד': "המוכרים מתחייבים לסייע לקונה ככל שיכולים לצורך רישום המבנה והחלקה הצמודה לו במינהל מקרקעי ישראל על מנת שיחתום על חוזה חכירה לגבי הנכס".

אין בסעיפים אלה כדי לסייע לתובעת, שכן המבנה והציוד שהיה בתוכו, הועברו לידי התובעת. נוסף לכך, הנתבעים 2 ו-3 חתמו על יפוי כוח לשם ביצוע העברת הזכויות בנכס על שם התובעת לפני שנים רבות. בעשותם כן, מילאו הנתבעים אחר התחייבויותיהם על פי ההסכם. הנתבעים לא התחייבו בהסכם לשלם חובות שיחולו על הנכס לשם העברת הזכויות בו על שם התובעת. ההיפך הוא הנכון, התובעת היא שהתחייבה בסעיף 3 ה' להסכם לשאת בחובות שיחולו על הנכס, אם יהיו כאלה.